החל משנות השמונים של המאה ה 20 אנו רואים תחייה מחודשת של תרבות קדושים ובניית מקומות קדושה חדשים בדרום הארץ. בני הדור השני של מהגרי שנות החמישים מצפון אפריקה חידשו את תרבות משפחותיהם ושילבו אותה בפרויקט ההתיישבות הציונית. מקומות קדושה אלה הוקמו בחלקם על ידי בניהם של אנשים שנפטרו בישראל, כמו הרב חיים חורי מתוניסיה שנפטר ונקבר בבאר שבע; רבי ישראל אבוחצירא (הבאבא סאלי), ורבי שלום איפרגן ממרוקו שנפטרו ונקברו בנתיבות.

במקביל להקמת מקומות קדושה אלה החלו בני משפחה מקרבה רחוקה להעביר עצמות של רבנים שנפטרו לפני עשרות שנים בצפון אפריקה לקבורה מחודשת באדמת ישראל.  אל שדרות הובאו ממרוקו עצמותיהם של שלום בר חנין ויעקב שטרית (באבא יגו). אל בית הקברות האזורי של המועצה האזורית לכיש הובאו ממרוקו עצמותיו של שלמה בן חמו. אל שדות מושב איתן הובאו עצמותיהם של רבנים מתוניסיה. הרב חיים פינטו, הרב הראשי הספרדי של קריית מלאכי ואשדוד, הביא עצמות רבנים ממרוקו לקבורה מחודשת בקריית מלאכי ובאשדוד. חברי מושב זיתן שמוצאם בלוב הקימו בית כנסת במרכז המושב כמקום קבורה וירטואלי לזכרה של קדושה פלאית בשם בושאייף.  

המוזיאון יציג את אתרי הקדושה הללו שהפכו לאתרי עלייה לרגל והילולות, את התפתחותם ואת משמעותם החברתית תרבותית בישראל במאה ה 21.